לא כל הכפכפים נולדו שווים: סקירת הכפכפים השווים ביותר בשוק

יש מי שמגיע לחוף הים עם סנדלי עור עמוסים באבזמים. כולם צריכים לחכות לו עד שיחלץ את הרגליים שלו מתוכם, ויוכל לצעוד בכיף על החול. כן, מדובר במיעוט, אבל מיעוט חזק וקולני. לא נדבר עליהם כאן (הם זקוקים כנראה לטיפול מקצועי), אבל רק נספר להם שזמנם חלף – אל הים מגיעים בכפכפים. וגם לעבודה (אם אתם בהייטק, למשל) לבית הקפה, לסרט, או ללימודים. בעצם, לכל מקום אפשר וכדאי להגיע בכפכפים, במיוחד בחודשי הקיץ, ובמיוחד אם אתם חיים במדינה מזרח תיכונית מסוימת. אין שום דבר שמתקרב לתחושת החופש שנותנים הכפכפים. אבל זה לא רק חופש, אלא חיסכון בזמן – הזמן שלוקח לכם להחליט איזו נעל לנעול. כי כפכפים הם תכליתיים, ישר ולעניין, וכמעט כולם (עדיין) מחזיקים רק זוג אחד שלהם, ואפילו זה עומד להשתנות. כי כפכפים, כמו כל דבר שנוגע בגוף שלנו, הופכים בהדרגה לפריט אופנה שמושך את העיניים, ודורש חוות דעה אופנתית.

לא רק פיסת פלסטיק

רובנו חושבים אמנם על כפכפים כמו משהו חסר חשיבות. אולי זה משהו שבא מהילדות, ודברים שהשתרשו קשה לשנות. תמיד נזכור אותם קודם כל כמו פיסת פלסטיק מרופטת, שנקרעת בקלות, ושקונים בשוק. הם עמידים מאוד, ומצד שני מתפוררים תוך זמן קצר. אין כמעט פעולה שאי אפשר לעשות איתם, בטח עבור ילדים. בגיל צעיר נועלים אותם גם הבנות וגם הבנים, אבל בהדרגה וככל שמתבגרים, הם הופכים להיות אקסלוסיביים – הכניסה לגברים בלבד. כמו העניבה, או הגופיה הלבנה של פעם. מה יותר גברי-ישראלי מג'ינס קצר וכפכפים? יותר גברי-ישראלי מכובע טמבל? (למרות שבעצם, מתי ראיתם בזמן האחרון מישהו עם כובע טמבל?). אפשר היה לחשוב שהרגלי הקניה של הכפכפים גם הם לא ישתנו הרבה, ויישארו בדיוק כפי שהיו בשנות השבעים, השמונים והתשעים. אבל זה לא נכון. כי כמו כל דבר אחר שעבר את מהפכת הגלובליזציה, כיום אפשר לרכוש כפכפים במבחר עצום של חומרים, צבעים ומחירים. החל מכפכפים חד פעמיים (כן, יש דבר כזה!), דרך כפכפים של מותגים כמו rider, לי קופר וטימברלנד, ועד כפכפים מצופים בזהב, היכנסו לאתר סטפ אין ותמצאו מגוון כפכפים. בקיצור. מי שמחפש את המילה האחרונה יוכל למצוא אותה גם בכפכף.

.

לכל כפכף צורה משלו

סנדלים, בגדול, הם לא עניין חדש. כשנדמה לנו שאת הכול המציאו כאן ועכשיו, או לכל המוקדם במאה העשרים, כדאי לנו למצוא מישהו שמבין דבר או שניים באופנה, כדי שיעיר אותנו מן האשליה. כי האמת היא שכפכפי אצבע בצורות שונות משמשים את בני האדם אלפי שנים. במצרים העתיקה הם היו עשויים למשל מפפירוס ועצי דקל, בהודו מעץ, ובסין וביפן הכינו אותם מקש ואורז. בדרום אמריקה בחרו דוקא בצמח הסיסל (מין של אגבה, דומה קצת לקקטוס), ובמקסיקו ביוקה. היוונים והרומים היו חובבים גדולים של כפכפים, ולמרות שעל טימברלנד הם לא שמעו שם, החזיקו אזרחיהן של הערים העתיקות דגמי כפכף שונים ומגוונים. למעשה, יכולת לדעת אם עומד מולך יווני, רומי, או מסופוטמי רק לפי אצבעות הרגל שביניהן הופיעה הרצועה! 

מיפן אל קליפורניה

אל ארצות הברית הגיעה בשורת הכפכף מיפן בעקבות מלחמת העולם השניים. החיילים שחזרו משם (כזכור, לאחר המלחמה שלטו האמריקאים ביפן במשך מספר שנים וסייעו לבנות אותה מחדש) הביאו איתם את כפכפי הזורי הידועים. בהדרגה השתנה העיצוב שלהם, והם הפכו פופולריים מאוד. בשנות השישים הפכו הצבעים שלהם בהירים יותר, והם התחברו עם תרבות הגלישה של קליפורניה, יחד עם בגדי ים ושמלות קיץ. כפכפים היו משהו שכל אחד יכול לקנות לעצמו, ולהרגיש צעיר ובריא, גם אם הוא זקן וחולה וגר בבית אבות בפלורידה. וכבר אז מדובר היה במוצר זול מאוד, מה שהפך אותו אהוב במיוחד. 

חווית כפכף מושלמת

בחירת הכפכף הנכון עבורך לא שונה עקרונית מבחירה של כל פריט לבוש אחר, אבל במיוחד היום, כדאי גם לדעת שיש פריטים מבוקשים יותר ופחות. בכל אופן, הכי חשוב, כרגיל, זאת התחושה האישית. האם הרגל מרגישה טוב בתוך הכפכף? האם נוח לה? האם הכפכף מבליט את התכונות היפות של כף הרגל, או אולי דווקא מחמיא לחלק הפחות מוצלח בה? לכל כפכף יש חוזקות משלו, ובשנים האחרונות, עם כניסתם של מותגי הנעליים הגדולים לתחום הקיצי והמשגשג של כפכפי הגברים, המבחר הוא ענק, והמחירים בהתאם. עם זאת, לא תמיד כדאי ליפול במלכודת ההייפ. יש מותגי כפכפים שרואים בכל מקום, אבל הם לאו דווקא הכפכפים הטובים באמת, או אלו שמייצרים למי שקנה אותם תחושת ערך אמיתית. לעומת זאת, מותגים דוגמת rider, לי קופר וטימברלנד, אם לספור רק בודדים, מכירים היטב את הצרכנים, ויוצרים עבורם חוויית כפכף מושלמת, בכל תנאי. עם כפכפים באיכות גבוהה תוכלו תמיד לדעת שמשך חיי הכפכף הוא ארוך, שחוזקו לא נמצא בסימן שאלה, ושיופיו נבדק בקפידה על ידי טובי המעצבים והמעצבות.  אז אם גם לכם יש פינה חמה בלב לכפכף, דעו שיש לכם לאן לפנות כאשר מתעורר בכם הדחף להחליף את כפכפכם הקיים, או אולי אפילו לרכוש כפכף נוסף! כי כידוע, אין גבר שיש לו יותר מדיי כפכפים בארון.