מדינת ישראל נחשבת למדינה רווחה בעלת ממד סוציאליסטי, וכיאה לאחת כזו היא מחזיקה ברשימה מפוארת של חוקים אשר נחקקו למען זכויות עובדים. חוקים אלו רבים ונועדו להקיף ולמנוע את כלל הבעיות שעלולות להיווצר אצל העובד מן המניין מול המעסיק שלו. זכויות עובדים אלו, הן בעצם חובתו של המעסיק ואינן ניתנות לוויתור, שכן אחרת ייחשב העובד למנוצל. אז מה הן הזכויות החשובות ביותר?

זכויות עובדים הנוגעות לשכר

השכר הוא הדבר לשמו אנו עובדים בסופו של דבר, ולכן כל פגיעה זו הינה פגיעה בבטן הרכה של העובד. לפי חוק שכר המינימום, על העובד השכיר לקבל לפחות את שכר המינימום המקובל במשק, הן לעובד אשר משרתו היא לפי שעה, והן לעובד שמשרתו היא גלובאלית (לפי חודש). לשם כך, החוק קובע על הדפסת תלוש שכר מסודר המפרט את שעות העודה של העובד (כולל שעות נוספות), ניכויי חובה וניכויי רשות. מעבר לסכום השכר עצמו, ישנו גם חוק הגנת השכר אשר גורס כי המעסיק לא יאחר בתשלום לעובד ובכך לא ילין את שכרו.

זכויות הנוגעות לימי מחלה וימי חופשה

לפי שני חוקים במדינת ישראל, מוגדרות הזכויות לימי מחלה וימי חופשה של עובד שכיר. החוק הראשון נקבע בשנת 1951 ונקרא "חוק החופשה השנתית" והוא גורס כי עובד מעל לוותק של שנה בחברה או בארגון מסוים, זכאי לשבועיים של ימי חופש בתשלום. החוק השני נקבע בשנת 1976 והוא עוסק בימי המחלה כך שעובד שכיר זכאי לתשלום עבור כל יום מחלה המוגדר לפי החוק כיום מחלה (דרוש באישור רופא).

זכויות הנוגעות לשעות מנוחה ועבודה

חוק נוסף הנוגע לזכויות עובדים, ואף החשוב ביותר בעיני רבים, הוא חוק שעות העבודה והמנוחה. חוק זה מסדיר את טווח הזמנים בהם ניתן להעסיק עובד, ובהתאם גם את השעות הנחשבות לשעות נוספות. יום עבודה מוגדר כשמונה שעות, כאשר כל שעה מעבר נחשבת לשעה נוספת. בהתאמה, שבוע עבודה נחשב ל-45 שעות עבודה כאשר כל חריגה מהשעות הללו בשבוע תיחשב לשעות נוספות.