הבית שלנו היה מאז ומעולם מעוז עליה לרגל של כל החברים. הכל התחיל מאח שלי אשר היה עם קבוצת חברים מאוד מגובשת בתיכון וכבר בימי התיכון כל שישי בערב החברים שלו והוא היו עושים רוטציה בין הבתים והולכים לאכול אחד אצל השני בשישי בערב. כאשר התגייס זה היה אף בולט יותר, היו לו חברים ביחידה אשר היו חיילים בודדים ולכן באופן קבוע התארחו אצלנו ביום שישי. חיילים כמו חיילים זה פשוט בור ללא תחתית כשזה נוגע לאוכל. אמא שלי מאוד שמחה לארח את כולם ואחי, אשר מאז ומתמיד היה מתחשב והוגן, קבע עובדה: אימי היא זו שמבשלת אבל הוא וחבריו מכניסים את הכלים למדיח כלים ודואים לארגן את המטבח בתום ארוחת השישי. בעקבות אחי הגיעה גם אחותי.
חברותיה מתנועת הנוער הכי נהנו לקיים את ישיבות המדריכים אצלנו בבית ובכך, באותה מתכונת בדיוק: אימי הייתה מבשלת להן לפני כל ישיבה והן היו מפנות את הכלים, מכניסות את הכלים המלוכלכים למדיח כלים ודואגות לסדר את המטבח. היתרון המרכזי של מדיח כלים בביתנו היה שנדרשת כמות כלים גדולה על מנת להפעיל אותו משום שהפעלתו עם כמות כלים קטנה מביאה לבזבוז מים אדיר ונזק לסביבה. מאחר והבית שלנו מהווה מקור מרכזי לאירוח בלתי פוסק, המדיח מתמלא בכלים מלוכלכים בתום כל ארוחה. אחרי אחי ואחותי הגעתי אני. אחי היה עדיין בצבא ואחותי כבר הייתה בשנת שירות אבל בגלל שראיתי את מנגנון האירוח שלהם, אימצתי אותו גם עבורי. התחלתי לארגן אצלי בבית קבוצות למידה.
כל פעם מישהו אחר היה אחראי על איסוף הכסף עבור רכישת אוכל והיינו נפגשים לבשל ואז ללמוד. וכך, כמו בנוהל שהיה נהוג עם אחי ואחותי, גם אצלנו: מסיימים לאכול, מכניסים את הכלים למדיח כלים ומסדרים את המטבח. מאחר והיינו בתקופה של הבגרויות, הקפדתי שכשאימי הייתה חוזרת הביתה מהעבודה, המטבח היה נקי ומסודר ולא היה זכר לקבוצות הלימוד שהיו שם במהלך היום. ניתן לראות כי מדיח כלים הפך לכלי השימושי ביותר בביתנו.
